גאווה ומשפט

שתף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

האם פרידה של בני זוג שאימצו האחד את ילדיו של השני, היא עילה לביטול האימוץ?

 

רקע

זוג גברים ניהלו מערכת יחסים זוגית במשך עשר שנים. כחלק מהזוגיות ומתכנון הורים משותף, הם פנו להליכי פונדקאות בחו"ל. במסגרת אותם ההליכים, נולדו להם שלושה ילדים, כולם מאותה תרומת ביצית – זוג תאומים ילדיו הביולוגיים של הגבר שהגיש את התביעה וילדה נוספת, בתו הביולוגית של בן הזוג השני.

 

 

מה קרה לאחר שהתעורר קרע ביחסי בני הזוג?

לאחר קרע ביחסים, אחד מבני הזוג, הגיש תביעה במטרה לבטל את האימוץ ההדדי.
בן הזוג שביקש את הביטול, טען בין היתר, כי הניתוק בין הילדים לבין כל אחד מההורים בלתי נמנע וטובת הקטינים היא ביטול האימוץ כדי שיחיו את חייהם בשקט. בן הזוג השני, טען בין היתר, שהנתק בין הקטינים לבין כל אחד מההורים נובע מניכור הורי קיצוני שנגרם על ידי בן הזוג מבקש הביטול, התביעה לא מגלה מקור משפטי רלוונטי לביטול האימוץ וטובת הקטינים מחייבת השארת האימוץ על כנו וחידוש הקשר בינו לבין התאומים ובין התאומים לבין אחותם.

 

 

מה קבע בית המשפט?

בית המשפט דחה את הבקשה, וקבע בין היתר כי:

  • התנאים המצטברים לביטול צו אימוץ בסעיף 19 לחוק אימוץ ילדים אינם מתקיימים,
  • אין נסיבות שלא היו ידועות/קיימות בזמן מתן הצו,
  • הקטינים הגיעו לעולם מתוך תכנון משפחתי משותף ומכוון,
  • השיקול האובייקטיבי והסובייקטיבי תומכים בדחיית הבקשה,
  • ביטול האימוץ אינו עולה בקנה אחד עם טובת הילדים והביטול יפגע בזכותם לקשרי אחאות.
  • בנוסף, צו האימוץ ניתן לאור הוכחת הורות משותפת ללא קשר למטען הגנטי ואין להקל על בתנאים בסעיף 19 לחוק, כאשר בני זוג נפרדים, מאחר והקלה זו תאפשר "מדרגי הורות".

 

 

מאמרים נוספים