לשון הרע בקיבוץ

שתף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

האם פניה לוועדת ביקורת של היישוב, ומסירת מידע רלוונטי לפניה, היא פרסום לשון הרע?

 

עובדות

חבר קיבוץ פנה לוועדת הביקורת בקיבוצו, בבקשה לבדוק את התנהלותו של בעל תפקיד מרכזי בקיבוץ. לדעתו של אותו החבר,  ולאור אירועים ונתונים שונים שהוא מציג, עולה חשש לקיומם של אי סדרים בתחום תפקידו של בעל התפקיד, שחלקם עולה כדי פלילים .

החבר מסר לוועדת הביקורת את כל המידע והראיות, לכאורה, שבידיו, כדי לבסס את פנייתו. מבקר הפנים זימן את בעל התפקיד לבירור העניין. הבירור כלל: הצגת הטענות נגדו, קבלת התייחסותו, מסירת מידע, מתן הסברים, הצגת מסמכים ועוד.

המבקר קבע בדו"ח הביקורת,  כי על אף שהתנהלות בעל התפקיד לא הייתה תקינה כמצופה מבעל תפקיד כזה, לא היה בה התנהלות פלילית.

דו"ח המבקר הובא בפני וועד ההנהלה של היישוב, מפאת רגישותו, והוחלט לפרסמו לציבור, ולא להצניע אותו.

בעל התפקיד דרש שלא לפרסם את הדו"ח בעניינו, אך בקשתו נדחתה, משיקולי זכות הציבור לדעת.

בעל התפקיד הגיש תביעה אזרחית על פרסום לשון הרע, כנגד החבר שפנה לוועדת הביקורת.

 

האם הפניה ומסירת המידע, בכתב ובעל פה, למבקר הפנים, מהווים פרסום לשון הרע שאינו מותר על פי חוק?

חוק איסור לשון הרע קובע, כי לשון הרע הוא פרסום שעלול לבזות , להשפיל, להפוך את מושא הפרסום לגורם ללעג בעיני הבריות; או עלול לבזות אותו בשל מעשים/התנהגות/תכונות המיוחסים לו; או שיש בפרסום כדי לפגוע במשרתו הציבורית, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו.

 

 

מונחים חשובים לבחינת פרסום כלשון הרע

"פרסום" – משמעו פרסום לכל אדם זולת הנפגע.

"פרסום מותר" – ע"פ החוק, מונה, בין יתר הפרסומים המותרים, גם: פרסום שהמפרסם חייב לעשות על פי דין, או על פי הוראה של רשות מוסמכת לכך על פי דין, או שהוא רשאי לעשותו על פי אישור הרשות המוסמכת.

"הגנת אמת בפרסום" על פי החוק משמעה: כי כל שפורסם במסגרת "פרסום מותר", מעניק למפרסם הגנה תחת הגנת הפרסום המותר. וחשוב לדעת, כי לא תשלל ההגנה למפרסם, גם אם לא הוכחה אמיתות של פרט לוואי בפרסום, שאין בו פגיעה של ממש, או אם נפלה בפרט שפורסם כאמור, שגיאה, או הוא היה כוזב, וזאת גם אם הפרט הכוזב פורסם בזדון.

הרציונאל מאחורי הגנת הפרסום המותר, הוא שהחוק מעדיף את האינטרס הציבורי – הכללי הגלום בפרסומים מותרים. על פני האינטרס האישי של מי שנפגע או עתיד להיפגע מהם.

ההגנה תתפרש על הפרסום כולו, כך שהוא או חלקו לא יוכלו לשמש עילה להליך פלילי או אזרחי, וההגנה תהיה מלאה, כך שהתועלת בפרסום הציבורי תהא עדיפה על פני האינטרס האישי.

אכן, הגנה זו תהא מוגבלת בהגנות "אמת בפרסום" ובהגנת "תום הלב", שמשמען המצטבר, כי הפרסום צריך שתהיה בו אמינות, שהעובדות הכלולות בו בוררו בירור אמיתי, טרם הפרסום, שלא יהא מקורו בשמועה מפוקפקת, שהפרסום יתאר את המעשים/ההתנהלות המיוחסים לאדם מושא הפרסום, בתיאורים כהוויתם, ובהקשרם המלא, ושהתועלת שתצמח מפרסומו לציבור, תהא מובהקת וברורה, וכי הפגיעה באינטרס האישי, תהא במידה סבירה לשם השגת התועלת.

 

מושא הפרסום – איש ציבור

היות מושא הפרסום איש ציבור מחייבת זהירות, אך אין בה, כשלעצמה, כדי למנוע את הפרסום. מי שבחר בפעילות/תפקיד ציבורי, יבחן בסרגל קפדני יותר, ועליו להיות מוכן לעמוד לביקורת ולפרסום. ובלבד שיהיה זה פרסום החוסה תחת הגנות החוק.

 

מסירת מידע לוועדת ביקורת בקיבוץ

וועדת הביקורת הפנימית, היא רשות מוסמכת באגודה השיתופית. המידע ביחס לתפקוד/התנהלות/מעשים של בעל תפקיד בקיבוץ/באגודה, הוא בגדר פרסום מותר. כל עוד הוא עומד במגבלות לעיל. זכרו, האינטרס הציבורי – הכללי, גובר על זה האישי של בעל התפקיד, ויהיה מוגן ככזה בפני תביעות.

זו מהותה של וועדת ביקורת, הפועלת מכח תקנון האגודה, תקנון וועדת  הביקורת והדין. וזה מהותו של בעל תפקיד באגודה כגוף מבוקר. חשיפת הביקורת באופן ציבורי לציבור אותו משרת המבוקר. חשיפה זו היא חלק מהותי מתפקיד וועדת הביקורת והשירות שהיא נותנת  לחברים.

הביקורת על ידי וועדת הביקורת, אינה רכילות גרידא. אין בה חסיון מכח צנעת הפרט/הגנת הפרטיות, ככל שמדובר בבעל תפקיד ציבורי, שהוא חלק מהגופים המבוקרים. והות תפקידה של וועדת הביקורת הוא לחשוף לאור השמש, ולעיני הציבור, את ההתנהלות הציבורית ותפקוד גופים אלו.

תביעת בעל התפקיד בגין פרסום לשון הרע – נדחתה.

 

מאמרים נוספים