תודה רבה לכם ניר דוד שטיפחתם נחל כל כך יפה, עכשיו הוא שלנו. האמנם?

שתף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

"תודה רבה לכם ניר דוד שטיפחתם נחל כל כך יפה, עכשיו הוא שלנו". ​ (כפי שנאמר בכתבתו של יגאל מוסקו בכתבתו "צרות בגן עדן" בחדשות 12), האומנם?​

מהם מקרקעי יעוד?

חוק המקרקעין קובע, כי נחלים, נהרות, מעיינות וגדותיהם, ירשמו כ"מקרקעי יעוד", בהיותם מיועדים לתועלת הציבור. אך הם אינם מקרקעי הציבור ולא ירשמו ככאלה, אם לא נתקבלה לכך החלטת ממשלה, שפורסמה ברשומות ועוגנה בתב"ע שאושרה סופית.​

ככלל, חוזה החכירה לדורות ותב"ע בתוקף של הקיבוץ, אינו חל על אוצרות טבע, משאבים ועל נחלים, נהרות, מעיינות וגדותיהם, המצויים בשטח החכור, ואלו שייכים למדינה.​

 

מה המצב בניר דוד?

אינני יודעת, מה המצב בניר דוד, והאם האסי, על גדותיו, בחלקם העובר בתחומי הקיבוץ, רשום כמקרקעי יעוד או מקרקעי הציבור. אך יש להניח, כי חוזה החכירה לדורות אינו חל עליהם, וכי ההשקעה האדירה, ארוכת השנים, רבת המחירים, והעלויות, שבוצעה באסי על ידי קיבוץ ניר דוד, בידיעה, הסכמה וחיבוק גדול של רשות מקרקעי ישראל והגורמים הרלוונטיים האחרים, לא יקנו לניר דוד זכויות יתר. והוא ​ גם ​ אינו דורש כאלו!​

כמי שהיתה שנים ארוכות חברה בקיבוץ בעמק יזרעאל, שבאה פעמים רבות לבקר במעבדה בניר דוד, לצורך בדיקת רעילות מי בריכות הדגים בקיבוץ שלי, כמי שהתמחתה במשרד עוה"ד שייצג שנים רבות את קיבוץ ניר דוד (יוסף רונן-ארגס ז"ל, מקיבוץ עין חרוד מאוחד), ועבדה עם נציגי ​ ניר דוד באותן שנים, אני זוכרת את האוירה הקשה בין הקיבוצים בעמק, לא רק ניר דוד, לבין אנשי בית שאן עפולה וכו'. ​

 

אז מי צודק?

אינני מתיימרת לקבוע מי צדק, מי טעה, האם לטינה הקשה הזו היו צידוקים, אם לאו, אך ברור לי כי דבר לא נעשה או התהווה, אצל שני הצדדים, בכוונת מכוון, בזדון.​

האנשים היקרים בשני הצדדים, לא "דברו באותה שפה", חוויות ההתאקלמות באיזור היו שונות באופן מהותי, ​ תפישות העולם היו שונות, התפישה החברתית היתה שונה ; ​

 

הקיבוץ היה ועודו חברה קטנה, מתנהלת בתוך עצמה מאופן הווסדה והתנהלותה על פי תקנונה. תושבי העיירות הסמוכות, שנדרשו למקומות עבודה, התוודעו לרעיון הקיבוץ ולאנשי., דווקא במסגרת מעמדם כעובדים/פועלים במפעלי הקיבוץ – מערכת יחסים שהיא רגישה ובעייתית מלכתחילה ומעצם קיומה. ​

 

כך, ובטעות, נתפש הקיבוץ כחברה מתנשאת ואליטיסטית. בעוד היתה זו חברה שנלחמה על חייה מרגע עלייתה על הקרקע. ונלחמה בכל מאודה לבנות לחבריה וילדיהם חיים איכותיים, שלווים ​ ובטוחים. במקום שלא חייך אליהם שנים רבות וגבה מהם מחירים גבוהים בנפש ובממון.​

יש פנים לכאן ולכאן, וכך גם היום באירוע על האסי, שיש לו רבדים חוקיים, אך גם ובעיקר, אמוציות חברתיות, שיש מי המלבה אותן.​

ראו, בתגובה הראשונה, מאמר שלי שפורסם עוד באפריל 2020 בנוגע לזכויות הקיבוץ במקרקעיו, בתגובה לכתבה שפורסמה בענין זכותו של הקיבוץ למנוע כניסה לחצריו. ​

 

אני סבורה שניר דוד נלחם כיום על זכותו לנהל את חייו וחיי חבריו, בשקט שלווה ובטחון. ובצדק!​

אני יודעת שניר דוד לא גזל קרקעות או זכויות מאחרים וקיבל כדין את זכויותיו במשבצת הקיבוץ. לרבות במתחמי המגורים של חבריו. ואת זכותו לנהל בחצריו, כחלק ממקורות התפרנסותו, תיירות על גדות האסי. המתנהלת לפי תנאים וכללים שקבע. תוך הגנה על פרטיות ושלוות חבריו. גם המדינה סברה כך, שאם לא כן לא היה מתאפשר הדבר בידי ניר דוד.​

אני סבורה שלניר דוד הזכות המלאה לנהל את חייו בפרטיות, ובשלווה, גם על גדות האסי, ואני סבורה כי יש לאפשר לאזרחי המדינה, ליהנות מהאסי, במסגרת כללים והתנהלות מוגדרת.​

אנחנו לא הולנד, וקיבוץ ניר דוד איננו "חיטהורן" המופלאה בהולנד! אנשי חיטהורן בחרו להיות עיר תיירותית ולהרוויח מכך. אנשי ניר דוד לא בחרו בכך. הם בחרו לקיים תיירות מוגבלת, בתנאים מוגדרים.​

יש למצוא מערך איזונים

אני סבורה שכמו בכל דבר בחיים, יש ליצור מערך של איזונים הדדיים. שיאפשרו לקיבוץ ניר דוד, שקם, נבנה וחי על גדות האסי 84 שנים, להמשיך בשגרת חייו בביתו. תוך מתן אפשרות לציבור ליהנות, במסגרת כללים מוגדרים, מחלקים באסי.​

אין פתרון ללא מערך איזונים כזה. ​

טועים אלו הסבורים כי הפתרון צריך להיות מלא ומוחלט. קרי: "האסי הוא מקרקעי הציבור, נחלתו, ואין למנוע כל גישה אליו, מכל צד אפשרי".

או, לחילופין:" קיבוץ ניר דוד הוא מתחם פרטי, ע"פ הסכם חכירה לדורות ותב"ע תקפה. והדבר חל גם לגבי החלקים שלו בהם עובר האסי".​

יפה עשו נציגי הקיבוץ והמועצה המקומית, במוצאם פתרון הבנוי על מערך איזונים. ואני אחת מיני רבים המקווה כי הסכמה זו תרגיע את הרוחות. ובעיקר את הרוח המלבה את אש השנאה, הטינה והקיטוב, שמקורן, למרבה הצער, באינטרסים אחרים שזה לא המקום לכתוב עליהם.​

 

 

מאמרים נוספים